-
הצתת הרייכסטאג
זמן קצר לפני הבחירות הועלה באש בניין הרייכסטאג – ככל הנראה ביוזמתם של הנאצים עצמם. על פי המסופר, כאשר שמע היטלר על ההצתה, אמר: "כעת הנחתי עליהם את ידי". הנאצים ניצלו את הצתת בניין הרייכסטאג על מנת להציג את המעשה כניסיון פוטש קומוניסטי, ועל בסיס ההאשמה הזו העניקו לגיטימציה למלחמה כוללת בקומוניסטים. -
חרם ה-1 באפריל
חרם אחד באפריל 1933 הוא הפעולה הראשונה שנערכה בגרמניה הנאצית נגד היהודים אחרי עליית הנאצים לשלטון, החרם היה אחד הביטויים של המגמה ההמונית, קרי שיתוף כל הגרמנים וגם הפשוט שבהם בפעולות אנטי יהודיות. הנאצים הציגו את החרם כתגובה נגדית לדרישת ארגונים יהודים בארצות-הברית ובריטניה להחרים תוצרת גרמנית עקב עליית הנאצים לשלטון -
מות נשיא גרמניה
נשיא גרמניה פאול פון הינדנבורג מת בגיל 86. הנשיא הקשיש העניק למשטר מראית עין של המשכיות ולגיטימציה, אך לא היה לו שום כוח פוליטי והוא לא נטל שום חלק בענייני המדינה. לאחר מותו מיזג היטלר את משרות ראש הממשלה (קנצלר) והנשיא, והפך לרייכספיהרר. בכך הפך למנהיג היחיד וחסר המתחרים של גרמניה. -
חוקי נירנברג
המונח "חוקי נירנברג" מתייחס לחקיקה אנטי-יהודית שאומצה על ידי ועידת המפלגה הנאצית בנירנברג ב-15 בספטמבר 1935, ועידה שבה התארחו חברי הרייכסטג. שני חוקים שנחקקו במהירות הביאו להפרדה החוקית והחברתית הסופית בין יהודים ולא-יהודים בגרמניה. "חוק אזרחות הרייך" שלל מיהודים את הזכות להשתתף בבחירות והפך אותם לאזרחים מדרגה שניה. התוצאה המיידית היתה פיטוריהם של כל פקידי הציבור, המועסקים והעובדים היהודים שעדיין החזיקו במשרות ציבוריות. חוק האזרחות סיפק את הבסיס החוקי ל-13 צווים מינהליים נוספים. -
שלטי "יהודים אינם רצויים" מוסרים באופן זמני
אולימפיאדת החורף עמדה להתקיים בגרמניה. ולכן הורה שר התעמולה להסיר בשקט מהרחובות שלטים בהם נכתב "יהודים אינם רצויים".היה זה אחד הצעדים שאימצו הרשויות הנאציות כדי לשפר את דימויה של גרמניה בעולם בתקופת המשחקים האולימפיים. צעד זה, כמו גם צעדים אחרים שביקשו לרסן פעילות אנטי-יהודית,יצרו את התחושה שהמדיניות האנטי-יהודית הוקלה. ואכן, משקיפים רבים – יהודים ולא יהודים, גרמנים ולא גרמנים–"בלעו את הפתיון" אורחים ועיתונאים רבים מחו"ל שבו למדינות מוצאם בתחושה שהתלונות על מצבם של יהודי גרמניה היו מוגזמות. -
הימלר ממונה לתפקיד מנהל המשטרה
הרייכספיהרר היינריך הימלר מונה לתפקיד מפקד המשטרה בכל מדינות גרמניה. מינוי זה יצר פיקוד משטרתי מרכזי, שהסמכות עליו היתה בפועל בידי ה-SS. עד אז היתה המשטרה כפופה לממשלותיהן של המדינות הנפרדות. כתוצאה מהמינוי קיבל ה-SS מעמד עצמאי ובוטלה ההפרדה בנושא השיטור בין המפלגה לבין מוסדות המדינה. זוהי דוגמה לאחת הדרכים העיקריות שבהן ביקשו הנאצים להפוך את החברה הגרמנית לנאצית. -
הצבא הגרמני מקבל הוראה להתכונן למלחמה
במהלך שיחה בלשכת הקנצלר ב-5 בנובמבר 1937, שיחה שתועדה ברישומיו של שלישו הצבאי של היטלר, קולונל (אלוף משנה) פרידריך הוסבך (Hossbach), הציג היטלר בפני המנהיגות הפוליטית והצבאית את מטרותיו. לפי תפיסתו של היטלר, התפשטות טריטוריאלית הינה חיונית עבור גרמניה, עקב גבולותיה המצומצמים ואוכלוסייתה הגדלה. הערותיו היו הרחבה של מדיניות החוץ האימפריאליסטית שחשף ב"מיין קאמפף". במציאות של שנת 1937 ניתן היה להבין הערות אלה כביטוי לכוונה ברורה לפתוח במלחמה בעתיד הקרוב. -
פרשת גרינשפן
הרשל גרינשפן היה צעיר בן 17, פליט יהודי פולני בפאריס, שהוריו היו בין אלפי היהודים שגורשו לאזור זבונשין בפולין בסוף אוקטובר 1938.ב-7 בנובמבר 1938 התנקש גרינשפן במזכיר השלישי בשגרירות גרמניה בפאריס. גרינשפן קיווה להפנות את תשומת לבו של הציבור למצוקת אלפי המגורשים. המזכיר, ארנסט פון ראת , מת מפצעי הירי ב-9 בנובמבר בשעות אחרי הצהריים. ההתנקשות הניעה את הנאצים ליישם תכניות שהכינו מראש לפוגרום בכל רחבי גרמניה ואוסטריה. -
ליל הבדולח
כ-1,400 בתי כנסת נחרבו או נהרסו באופן חלקי.הפוגרום קיבל את השם "ליל הבדולח" בשל חלונות הראווה הרבים לאין ספור שנופצו. חנויות נפרצו, נפלשו ונבזזו. הנזק לרכוש היה אדיר.בתיהם של יהודים באתרים רבים הותקפו, הודים רבים נפצעו וכ-100 יהודים נרצחו.כ-30,000 יהודים נעצרו, לעתים קרובות על בסיס רשימות מוכנות, רובם עשירים ובעלי השפעה. הם נשלחו למחנות ריכוז, שם מאות נספו;אחרים שוחררו לאחר שחתמו על הצהרות שבהן הם מאשרים את כוונתם לעזוב את גרמניה. רכושם הוחרם. באתרים רבים המשיכה ההתפרעות גם לאחר שהוכרז על סיומה
